ישוע עם מרים ומרתא

אלעזר מבית עניה חלה. אחיותיו, מרים ומרתא, שלחו להודיע לישוע. ישוע אהב אותם, אבל נשאר עוד יומיים במקום שבו היה. אחר כך יצא ליהודה עם תלמידיו. כשהגיע, אלעזר כבר היה בקבר ארבעה ימים.

מרתא יצאה לקראתו ואמרה שאילו היה שם, אחיה לא היה מת. ישוע אמר שאחיה יקום. היא השיבה שהיא יודעת שיקום בתחייה ביום האחרון. ישוע אמר שהוא התחייה והחיים ושאל אם היא מאמינה בכך. היא ענתה שהיא מאמינה שהוא המשיח, בן האלוהים הבא לעולם.

מרים באה אל ישוע ונפלה לרגליו. גם היא אמרה שאילו היה שם, אחיה לא היה מת. כשראה אותה ואת האנשים שאיתה בוכים, ישוע נסער. הוא שאל היכן הניחו את אלעזר ובכה.

ליד הקבר ביקש ישוע להסיר את האבן. מרתא הזכירה שכבר עברו ארבעה ימים ושיהיה ריח. ישוע הזכיר לה את דבריו על אמונה וראיית כבוד אלוהים. הסירו את האבן, והוא הודה לאב על ששמע אותו.

ישוע קרא בקול לאלעזר לצאת. המת יצא, ידיו ורגליו כרוכות בתכריכים ופניו מכוסות במטפחת. ישוע ביקש מהעומדים שם להתיר אותו ולתת לו ללכת.