אפשר לומר את האמת
״לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים.״
דניאל ט׳:18 (קטע) · לקריאה בתנ״ך
לא קל לומר שטעינו, במיוחד כשיש לנו הסברים טובים למה שקרה. דניאל מתפלל מתוך הכאב של עמו ושל ירושלים. הוא אינו עומד מן הצד ומצביע על אחרים. הוא אומר ״חטאנו״, ומביא לפני ה׳ גם את השבר המשותף.
אפשר ללמוד ממנו כנות שיש בה תקווה. איננו צריכים להקטין את מה שעשינו, וגם לא להגדיר את כל חיינו לפי הנפילה. אנחנו פונים אל רחמיו הרבים. היום אפשר לתת שם פשוט לדבר אחד: מילה שפגעה, אחריות שהתחמקנו ממנה, אמת שהסתרנו. מתוך אותה תפילה נבקש טוב גם לבית שלנו, לעמנו ולמי שסביבנו, ונשאל מה חלקנו בתיקון.
תפילה פשוטה
אלוהי ישראל, אתה יודע את האמת עליי ועלינו. סלח לנו, תן לי אומץ לקחת אחריות, ורחם על עמנו ועל ירושלים.
קוראים, מגלים וחיים פתיחה +סגירה −
אפשר להישאר עם שאלה אחת, לחשוב בשקט, לכתוב במחברת או לשוחח יחד.
ראש
על מה דניאל נשען כשהוא מתפלל? מה מלמדת המילה ״אנחנו״?
לב
מה אוכל לומר לה׳ בלי להצדיק ובלי להסתיר?
ידיים
האם יש אחריות שעליי לקחת או התנצלות כנה שעליי להציע?
רגליים
עם מי אוכל להתפלל לטובת אחרים, בלי לחשוף את סודותיהם?
אפשר לעצום עיניים לרגע ולשאול: מה אני מרגיש שרוח ה׳ מראה לי דרך המילים האלה?
אפשר להעמיק מכאן פתיחה +סגירה −
תפילה אישית בתוך סיפורו של עם
כדאי לקרוא את דניאל ט׳:4–19 ולשים לב למעבר בין זיכרון הברית, הווידוי והבקשה לרחמים. האהבה לעם אינה מחייבת להתעלם מעוול. דווקא השייכות מאפשרת לבקש תיקון בלי להתנשא מעל אחרים. אין צורך לפרסם את הווידוי או למסור לאיש פרטים אישיים.